Peah
Daf 11b
רַב אָמַר בּוּר וְנִיר בֵּית רוֹבַע וְזֶרַע אַחֵר אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בּוּר וְנִיר וְזֶרַע אַחֵר כִּשְׁלוֹשָׁה תְלָמִים שֶׁל פְּתִיחַ. מַה וּפְלִיג. מַה דָּמַר רַב בְּחִיּוּב פֵּיאָה וּמַה דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן 11b בִּפְטוֹר פֵּיאָה. וְהָתַנִּי בּוּר וְנִיר חַייָבִין בְּפֵיאָה. מִן מַה דָּמַר רַב מִשָּׂדֶה בֵינוֹנִית. מִן מַה דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּחֲמִישִׁים עַל שְׁתַּיִם.
Traduction
. Rav dit: le champ en friche, ou celui qui est nouvellement cultivé, sépare s’il a une étendue de la contenance d’un quart de cab (129)Soit une étendue d'un peu plus de dix coudées carrées., et celui qui contient d’autres semences sépare quelque petit qu’il soit; selon R. Yohanan, le champ en friche, ou nouvellement labouré, ou contenant une autre semence aura une étendue de 3 sillons (130)En ce cas il y a séparation. - La racine PATAH est employée dans le sens de labourage par (Is 28, 24). Voir ci-après, (Kilayim 2, 6). Y-a-t-il une différence entre ces 2 interprétations? Non, d’après Rav, il s’agit du cas où elle n’est pas due (p. ex. pour de la verdure). Cette réponse est satisfaisante pour le cas d’une semence différente. Mais, puisque le champ en friche et le fraîchement cultivé sont soumis à la pea, en quoi diffèrent-ils? Le voici: Rav, en exigeant le quart de cab, parle d’un champ ordinaire carré (ayant cent coudées en longueur et en largeur); selon R. Yohanan, il s’agit d’un espace ayant 50 coudées de long sur deux de large (assez petit pour qu’une séparation de 3 sillons soit remarquée, et ce serait là le point en litige).
Pnei Moshe non traduit
רב אמר בור וניר. דקתני במתני' דהוה הפסק שיעורן בית רובע אם יש בהן רחב כשיעור בית רובע הקב שהוא עשר אמות ומעט יותר על עשר אמות ומעט יותר:
וזרע אחר. בתוך שדהו הוה הפסק אפי' בכ''ש:
ר' יוחנן אמר. שיעור כולן כרחב שלשה תלמים של פתיח שעושין בתחלת המחרישה:
מה ופליג. ושואל הש''ס אם דברי ר' יוחנן נמי אהפסק קאי דבהכי הוי הפסק בין השדות ופליג על רב בכולא מניחא ואף בבור וניר או לא וקאמר דלא פליגי בבור וניר:
מה דאמר רב בחיוב פאה. לאו שהן עצמן חייבי' בפאה דהא בבור וניר לא שייכא בהו חיוב פאה אלא דה''ק מה דאמר רב בית רובע לענין חיוב פאה כלומר לענין הפסק בין השדות דכשיעור כזה הוי הפסק וחייב ליתן פאה מכל שדה ושדה בפ''ע:
ומה דא''ר יוחנן בפטור פאה. וה''ק הבור והניר כל זמן שאינם רחבים אלא כשלשה תלמים של פתיח לא הוו הפסק ופאה אחת פוטרת את כל השדה כולה והשתא איכא למימר דבבור וניר לא פליגי בשיעור הפסק אלא בזרע אחר הוא דפליגי:
והא תני בור וניר חייבין בפאה. כלומר דהן הוו הפסק בין השדות ומחמת זה חייבין שתי השדות בפאה ומדקתני סתמא ולא קתני שיעורא ש''מ דהכי קאמר הבור והניר הוו הפסק כמו אם היו נזרעין והיו חייבין בפאה והיינו בית רובע דהאי ברייתא כר''א אתיא דאמר לקמן בפ''ג קרקע בית רובע חייבת בפאה והשתא דייקינן מדלא קתני נמי זרע אחר בהדי בור וניר ולא שמעינן שיעור הפסק דידיה בכמה על כרחך דלית ליה שיעורא דאפי' בכל שהוא הוה הפסק וקשיא לר' יוחנן:
מן מה דאמר רב וכו'. כלומר דהשתא הדר ביה הש''ס מדקבעי למימר מעיקרא דהא דקאמר ר''י לענין פטור פאה הוא דלא היא אלא דר' יוחנן נמי בשיעור הפסק לענין חיוב פאה לשתי השדות מיירי ואפ''ה לא פליגי אלא מן האי מה דאמר רב משדה בינונית הוא דמיירי ושיעור בור וניר כדקתני בברייתא דשיעורן בבית רובע כמו שאם היו נזרעין היו חייבין בפאה וזרע אחר שיעורו בכ''ש דכיון שיש בו מין אחר זרוע לא אזלינן בתר שיעור חיוב פאה אלא בכ''ש הוי הפסק:
מן. האי מה דאמר ר' יוחנן בשדה קטנה מיירי בחמשים אורך על שתים רוחב דזהו שיעור בית רובע בקירוב והלכך ליכא למימר בה דהבור והניר הוו הפסק בה כשיעור בית רובע דהא כל השדה עצמה אינה אלא בית רובע והלכך משער ר' יוחנן כג' תלמים של פתיח דהוו פחות משיעור בית רובע וכיון דשדה קטנה היא מן הסברא היא דבזרע אחר בעי הפסק ביותר דאי משום כל שהו לא הוי בה הפסק דכשדה אחת נראית הואיל וקטנה היא אלא דבבור וניר אי אפשר לומר בה בית רובע דכל עצמה לא הויא אלא בית רובע כדאמרן והלכך משערינן בג' תלמים של פתיח לכולן דמיהת שיעור דמתחזי הויא והשתא רב ורבי יוחנן לא פליגי כלל וברייתא דבור וניר בשדה בינונית מיתוקמא וממילא שמעינן דבזרע אחר דלא קתני משום דבשדה בינונית אין לו שיעור אלא בכל שהו הוי הפסק וכולי עלמא מודים בה:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה שְׁנֵיהֶם אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. כְּמָה דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר הַקּוֹצֵר לְשַׁחַת מַפְסִיק כֵּן רִבִּי יְהוּדָה אָמַר הַקּוֹצֵר לְשַׁחַת מַפְסִיק. כְּמָה דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר חִיּוּב בְּפֵיאָה מַפְסִיק כֵּן רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חִיּוּב בְּפֵיאָה מַפְסִיק. וְהָא אַשְׁכְּחִנָן דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חִיּוּב בְּפֵיאָה מַפְסִיק כְּהָדָא דְּתַנִּי אָֽכְלָהּ גּוֹבַיי קִרְסְמוּהָ נְמָלִין אוֹ שִׁבַּרְתָּהּ הָרוּחַ אוֹ בְהֵמָה פְטוּרָה. הַכֹּל מוֹדִין אִם חָרַשׁ מַפְסִיק. אִם לֹא חָרַשׁ אֵינוֹ מַפְסִיק. מָנֵי הַכֹּל מוֹדִין לֹא רִבִּי מֵאִיר אָמַר מִשּׁוּם שֶׁהוּא פְּטוֹר פֵּיאָה. אֲבָל אִם הָיָה חַייָב אֲפִילוּ לֹא חָרַשׁ מַפְסִיק. כַּיי דְּתַנֵּינָן תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוּדָן אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁהִתְחִיל עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ אֲבָל אִם הֵבִיא שְׁלִישׁ אָסוּר לִקְצוֹר. יִקְצוֹר חַייָב בְּפֵיאָה. וְדָבָר שֶׁהוּא חִיּוּב פֵּיאָה מַפְסִיק.
Traduction
R. Zeira dit au nom de R. Eliezer que R. Meir (de notre Mishna) et R. Juda (de la suivante) sont d’accord dans l’expression de leurs opinions (131)Et elles peuvent se compléter mutuellement. Voir Babli, Menahot 71b.: comme R. Meir est d’avis que l’action d’avoir fauché un champ pour le donner en partage suffit à établir une séparation (non une vraie moisson), c'est aussi l’avis de R. Juda (il le permet avant les prémices); et comme celui-ci dit là qu’à partir de l’instant où il y a l’obligation de la pea il faut cesser de faire paître l’animal, de même pour la séparation, R. Meir se conforme ici à cet avis. Mais ne trouvons-nous pas dit par R. Meir, qu’au cas où il y a obligation de pea, cela serve aussi de séparation? (donc il est inutile de la déduire de l’avis de R. Juda). C’est ainsi que l’on a enseigné: ''Un champ qui a été dévasté par les sauterelles, ou rongé par les fourmis, ou ravagé soit par un orage, soit par les animaux, est dispensé de la pea (132)Tossefta sur ce traité, 1, et ci-après, 7.. Tous reconnaissent que si l’on a de nouveau labouré ce champ, la séparation a lieu (et il faut une nouvelle pea); au cas contraire, elle n’a pas lieu. A qui se rapportent ces mots ''que tous admettent cet avis''? A R. Meir, qui dans la Mishna admet comme séparation le champ mis en pâturage; pourquoi donc ici admet-il qu’il faut le retourner et que, sans cela, la séparation est nulle? Selon lui, on ne parle que de ce qu’il y a dispense de pea (aux yeux de R. Meir, la récolte faite pour changer un champ en pâturage n’est pas une moisson, et l’obligation de la pea disparaît); mais si ce champ était soumis, ne fut-il pas labouré à nouveau, il servirait de séparation (cela dépend donc uniquement de la soumission à la pea). On le compare à cet enseignement (133)Dans la Mishna précitée, (Menahot 10, 8) Comp. (Sheviit 3, 6): R. Judan dit que c’est seulement permis au cas où l’on a commencé la récolte, avant que la production ne soit parvenue au tiers de la croissance; mais dès que cette quantité a été produite, la moisson est interdite; si cependant par mégarde on moissonnait, on serait tenu d’en laisser aux pauvres la part légale de la pea, et dès que cette obligation a lieu, la séparation légale est constituée (car cette moisson est réelle).
Pnei Moshe non traduit
ר''מ ור' יהודה שניהם אמרו דבר אחד. ר''מ דמתני' ור''י דמנחות כדמייתי ליה לקמן תרוייהו בשיטה חדא קיימי כדמפרש ואזיל:
כמה דר''מ אמר הקוצר לשחת מפסיק וכו'. כלומר דר''א מפרש להא דר''מ דקאמר הקוצר לשחת לאו קצירה היא היינו לאחר שהביאה שליש וטעמיה דר''מ משום דס''ל דכל קצירה לשחת שיש בה חיוב פאה לאותה קצירה הוא דמפסיק לפאה שצריך ליתן עוד פאה אחרת ממה שיקצור אח''כ והכי מפרש ליה ר' אלעזר נמי לדר' יהודה דמנחות דלקמן דלענין שיהא הפסק לפאה תרתי בעינן שיהא הקצירה לשחת דכיון שהוא להאכיל לבהמתו לאו קצירה הויא ובעינן נמי שתהא בה חיוב פאה באותה קצירה אם היה קוצר כדרכו לאדם ואז חשיב' הפסק לפאה. זהו שיטתא דר' אלעזר אליבא דר''מ ודר' יהודה כדמוכיח מהאי תוספתא דלקמן לר''מ וכדמפרש ליה להא דר' יהודה במנחות והלכך קאמר דתרוייהו ס''ל דהקוצר לשחת מפסיק ושיש בה חיוב פאה דוקא כדלקמן:
והא אשכחן דר''מ אמר חיוב בפאה מפסיק. סיומא דמילתי' דר''א היא דמפרש ברישא לדעתיה דר''מ והדר מפרש לדעתיה דר' יהודה כלומר דהא לר''מ אשכחן דס''ל הכי דבעינן חיוב פאה לאותה קצירה שתהא מפסקת לפאה כהאי ברייתא דלקמיה:
כהדא דתני. בתוספתא פ''ק:
אכלה גוביי. חגב שאכל באמצע שדהו או שקרסמוה נמלים. ומפני שדרך החגב לאכול מלמעלה ודרך הנמלה לקרסם ולחתוך קנה השבולת מלמטה נקט להו בהאי לישנא:
שברתו הרוח או בהמה פטורה. ל''ג לה בתוספתא ואגב שיטפא דמתני' דלקמן בפרקין היא דהתם מיתני לענין פטור פאה והכא בדין דהפסק איירינן והכי הוא בתוספתא שברתו הרוח או בהמה הכל מודים אם חרש מפסיק אם לא חרש אינו מפסיק:
מני הכל מודים לא ר''מ אמר מפני שהוא פוטר פאה. מאן הכל מודים דקתני לאו ר''מ הוא דס''ל במתני' דהקוצר לשחת מפסיק אפילו לא חרש למקום שנקצר מודה הוא הכא דדוקא אם חרש היא דמפסיק וטעמא מאי על כרחך הוא דר''מ אמר כאן דאינו מפסיק אא''כ חרש מפני שהוא פטור פאה דהך שאכלה חגב ליכא כלל והך דנמלים ושברתו הרוח או בהמה אע''ג דאיכא פטור הוא מן הפאה כדתנן לקמן בפרקין וכיון שאין בקצירת מקום הזה חיוב פאה ס''ל לר''מ דלא הוי הפסק אא''כ חרש:
אבל אם היה חייב. בפאה אפי' לא חרש מפסיק כדקאמר ר''מ במתני' דלעולם מפסיק והשתא ע''כ דהקוצר לשחת דר''מ דקאמר מפסיק היינו בשקצר לאחר שהביאה שליש דאז חיוב פאה איכא להך קצירה אם היה קוצרו לאדם אלא משום דקצירה לשחת הוא והלכך הוי הפסק:
כהאי דתנינן תמן. השתא מפרש ליה לדר' יהודה והי רבי יהודה כהאי דתנינן תמן בפ''ו דמנחות קוצר לשחת ומאכיל לבהמ' מותר לקצור קודם לקצירת העומר כדי להאכיל לבהמתו א''ר יהודה אימתי בזמן שהתחיל לקצור לצורך בהמה עד שלא הביאה התבואה שליש אבל אם הביאה שליש אסור לקצור אף לבהמה:
יקצור חייב בפאה. כלומר והשתא לר' יהודה אם יקצור חייב בפאה דלאחר שהביאה שליש הוי קצירה לחיוב פאה והלכך ס''ל דאף לשחת אסור לקצור קודם למימר כיון דהך קצירה באותה שעה קצירה מעלייתא היא בעלמא לענין חיוב פאה:
ודבר שהוא חיוב פאה מפסיק. מסקנת מילתיה דר' אלעזר היא וכלומר דהשתא ר' יהודה ור''מ בחדא שיטתא קיימי דקצירה כה''ג שיש בה חיוב פאה אם היה קוצר כדרכו חשיבא הפסק לפאה אם קוצר לשחת הוא וכדאמרן.
Peah
Daf 12a
משנה: אַמַּת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִיקָּצֵר כְּאַחַת רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַפְסֶקֶת וְכָל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבָּקָר יָכוֹל לַעֲבוֹר בְּכֵלָיו הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה אַחַת לַכֹּל.
Traduction
Le cours d’eau sert de séparation entre deux champs, selon R. Juda, s’il est d’une largeur telle que l’on ne puisse pas, en se plaçant au milieu, moissonner à la fois les 2 rives, sans se déranger. Si au milieu des champs il y a des hauteurs tellement escarpées qu’on peut les couper à la hache (134)Expression prise dans (Is 7, 25). Comp. Frankel, (Darkhéla-Mischna, 4, 43), et fussent-elles inabordables au bœuf muni d’instruments aratoires, le champ n’en est pas divisé, et il suffit de donner une seule fois la pea pour le tout.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת. שאם עומד בצד הזה אינו יכול לקצור בצד השני עד שיעמוד באמצע וקוצר מכאן ומכאן:
ר''י אומר מפסקת. הואיל והיא רחבה כל כך שצריך לעמוד באמצע ולקצור מב' צדדיה אבל אם עומד בצד הזה וקוצר בצד השני אינה מפסקת והלכה כר' יהודה:
וכל ההרים אשר במעדר יעדרון. כלומר שההר זקוף וצריך לחפור ולחרוש בו בכלי ברזל שחופרים בו את הקרקע מפני שאין הבקר וכליו יכולין לעבור שם ואם הוא עומד בין שתי השדות אינו מפסיק אע''פ שאין הבקר יכול לעבור בו בכליו הואיל ויכול לעדור אותו במעדר ונותן פאה אחת לכל:
משנה: הַכֹּל מַפְסִיק לִזְרָעִים וְאֵינוֹ מַפְסִיק לְאִילָן אֶלָּא גֶּדֶר. וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ אֵינוֹ מַפְסִיק אֶלָּא נוֹתֵן פֵּיאָה לַכֹּל. וְלֶחָרוּבִין כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל נוֹהֲגִין הָיוּ בְּבֵית אַבָּא נוֹתְנִין פֵּיאָה אַחַת לַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶן בְּכָל הָרוּחַ וְלֶחָרוּבִין כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ אַף לֶחָרוּבִין שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל הָעִיר.
Traduction
Tout cela sert de séparation entre les champs ensemencés; mais entre les plantations d’arbres, il faudrait comme division un mur (d’au moins 10 palmes de haut); et même cette dernière séparation est annulée si, par dessus le mur, les branchages des arbres (137)Cette expression se retrouve dans (Jg 3, 26). Comp. Ci-après, (Kilayim 3, 5) s’entremêlent, et l’on donne une pea pour le tout. Les caroubiers (140)Ils sont très élevés. V. (Baba Batra 2, 7) doivent être comptés comme réunis (pour ne donner qu’une pea) dès que d’un arbre on peut voir l’autre (141)C'est qu'apparemment ils sont toujours séparés par un grand intervalle. (malgré toutes les séparations). R. Gamliel dit: chez mon père, on avait l’habitude de donner spécialement la pea pour chaque côté d’oliviers plantés et une autre pour tous les caroubiers placés en vue les uns des autres. R. Eliézer, fils de Sadok, dit au nom de ce dernier qu’une pea suffit pour tous les caroubiers qui se trouvaient dans la ville.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הכל מפסיק לזרעים. הכל לאתויי הא דריש לקיש דלעיל:
אלא גדר. גבוה עשרה טפחים ובשאר אילנות מיירי ולאפוקי חרובין וזתים כדתנן במתני' דלקמן:
ואם היה שער כותש. שענפי האילן מעורבין זה עם זה וכשער ונוגעין בגדר על גבו כדמפרש בגמ':
מתני' ולחרובין כל הרואין זא''ז. כל זמן שהעומד אצל א' מן האילנות יכול לראות האילן האחר אע''פ שיש ביניהן גדר אינו מפסיק ונותן פאה אחת מאילן זה על חבירו:
לזתים שהיו להם בכל רוח. על כל הזתים שהיו להם לצד מזרחה של עיר היו ניתנים פאה אחת ופאה אחת לזתים שהיו להם בצד מערבה וכן לד' רוחות.
אף לחרובין שהיו להם בכל העיר. אע''פ שלא היו רואין זא''ז לא היו נותנים כ''א פאה אחת לכולן והלכה כר''ג ולא כר''א בר' צדוק שאמר משמו:
הלכה: הֲווֹן בְּעִי מֵימָר וְלָא פְלִיגִין. אַשְׁכַּחַת תַּנִּי אַמַּת הַמָּיִם הַקְּבוּעָה הֲרֵי זוּ מַפְסֶקֶת.
Traduction
On semblait vouloir dire que l’avis de R. Juda n’est pas contesté par ses collègues, mais l’on a trouvé un enseignement qui dit (135)Torath Cohanim, ou Midrash sur le (Lv 19).: un cours d’eau fixe sert de séparation (R. Juda y met une condition différente, celle d’être trop étendue pour que, du milieu, on puisse moissonner les deux rives).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הוון בעי מימר ולא פליגין. היו בני הישיבה רוצין לומר דלא פליגי תנאי עליה דר' יהודה דודאי עם הת''ק דמתני' דלעיל דקתני השלולית דמפסקת לא פליג אלא דעלה מפרש ר' יהודה דהשלולית והיינו אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת היא שמפסקת:
אשכח תני. חדא ברייתא אמת המים הקבועה ה''ז מפסקת ומדלא קפידא לא שתהא קבועה ונמשכת ש''מ דהאי תנא דברייתא פליג עליה דר' יהודה וס''ל דכל שהיא קבועה אע''פ שיכולה להקצר כאחת מפסקת:
הֲווֹן בְּעִי מֵימָר מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוּדָה בְּעוֹמֵד מִצַּד אֶחָד וְאֵינוֹ יָכוֹל לִקְצוֹר מִצַּד הַשֵּׁנִי אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד בְּאֶמְצַע וְקוֹצֵר מִיכַּן וּמִיכַּן אֵינוֹ מַפְסִיק. אַשְׁכָּח תַּנִּי וּפְלִיג הָיָה עוֹמֵד בְּאֶמְצַע וְקוֹצֵר מִיכַּן וּמִיכַּן מַפְסִיק מִצַּד אֶחָד אֵינוֹ מַפְסִיק.
Traduction
Ensuite, on paraissait admettre selon R. Juda, qu’au cas où celui qui se tient d’un côté ne pourrait pas atteindre la rive opposée pour la moissonner, il y avait séparation et que si, en étant placé au milieu, on peut moissonner les deux côtés, le cours d’eau ne compterait pas comme séparation; or, on a trouvé dans ce même enseignement l’avis contraire, à savoir si en étant placé au milieu on peut moissonner des deux côtés, la séparation a lieu; mais elle n’a pas lieu si en étant placé d’un côté on ne peut pas moissonner la rive opposée (et si c’est seulement possible en se tenant au milieu).
Pnei Moshe non traduit
הוון בעיי מימר. השתא מפרש לה להא דר' יהודה דהוי ס''ד דבני הישיבה לפרש מן מה דאמר ר' יהודה שאינה יכולה להקצר כאחת סתם ולא מחלק במידי:
בעומד מצד אחד ואינו יכול לקצור מצד השני אבל אם היה עומד באמצע וקוצר מיכן ומיכן אינו מפסיק. כלומר דלא תידוק מינה הא אם עומד באמצע ויכול לקצור מכאן ומכאן דמפסיק אלא אפי' בכה''ג שאם היה עומד באמצע יכול הוא לקצור מיכן ומיכן אעפ''כ אינו מפסיק משום דבעינן שתהא רחבה ביותר שאף אם הוא עומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן ואז אינה יכולה להקצר כאחת מיקריא ומפסקת דהא ר' יהודה סתמא קאמר. כך היה ס''ד דבני הישיבה:
אשכח תני ופליג. אשכחן ברייתא בתוספתא דמפרש לה בהדיא למילתיה דר' יהודה ופליגא על הא דהוון בעון מימר:
היה עומד באמצע. דברו ר' יהודה בתוספתא דפ''ק הן דקתני התם גבי דברים המפסיקין אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת א''ר יהודה אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק ואם לאו אינו מפסיק. אלמא דאם צריך הוא לעמוד באמצע ולקצור מכאן ומכאן אינה יכולה להקצר כאחת קרינן לה ולא אתא אלא לאפוקי שאם עומד מצד אחד ויכול הוא לקצור מצד השני שאז מקרי יכולה להקצר כאחת ואינה מפסקת:
חִייָא בַּר אָדָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָיָה שָׁם סֶלַע עַל פְּנֵי כָּל שָׂדֵהוּ אִם עוֹקֵר הוּא אֶת הַמַּחֲרֵישָׁה מִצַּד זֶה וְנוֹתְנוֹ מִצַּד זֶה מַפְסִיק. מִצַּד אַחֵר אֵינוֹ מַפְסִיק. וְהָתַנִּי מַדְרֵגוֹת שֶׁהֵן גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים נוֹתֵן פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. פָּחוֹת מִיכֵּן נוֹתֵן מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. וּפָחוֹת מִיכֵּן אֵינוֹ עוֹקֵר אֶת הַמַּחֲרֵישָׁה מִצַּד זֶה וְנוֹתְנוֹ מִצַּד זֶה. אֲפִילוּ פָּחוֹת מִיּכֵן עוֹקֵר הוּא. לָא אֲתִינָן מִיתְנֵי עֲשָׂרָה אֶלָּא בְגִין סוֹפָהּ שֶׁאִים הָיוּ רָאשֵׁי מַדְרֵיגוֹת מְעוּרָבִין שֶׁהוּא נוֹתֵן מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.
Traduction
Hiya b. Ada dit au nom de R. Simon ben Lakish: Si un roc couvre toute la surface du champ et que, pour cultiver, il faut transporter la charrue d’un côté du roc opposé, il peut servir de séparation; mais si l’on peut y arriver par un côté (s’il y a un passage praticable pour la charrue), le champ n’est pas interrompu. Mais n’a-t-on pas enseigné (136)Tossefta, sur Pea 1: ''pour des terrains montagneux, composés de pentes ayant chacune dix palmes de hauteur, elles sont distinctes et l’on donne qu’une pea pour tout''. Or, si la pente est plus petite, n’en faut-il pas moins déplacer la charrue? (Pourquoi donc exiger une hauteur de dix palmes?) C’est vrai, et dans cet enseignement il n’est question d’une hauteur de dix palmes qu’en raison de ce qui se trouve dit à la fin: ''Si les extrémités des haies se joignent, on ne donne qu’une pea pour le tout'' (si même, en ce cas, il y a dix palmes, on considère les sillons divers comme réunis).
Pnei Moshe non traduit
אם עוקר הוא את המחרישה. אם הוא צריך לעקור את המחרישה כשחורש מצד זה ואינו יכול לחרוש לצדה האחר עד שמגביה את המחרישה ונותנה מצד זה מפסיק אבל מצד אחד כלומר שאינו צריך לעקור ולהגביה המחרישה שהסלע אינו גבוה כל כך ויכול הוא לחרוש בתכיפה אחת לצד השני אינו מפסיק:
והתני. בתוספתא שם:
מדרגות. מקומות זקופין בארץ כמדריגות שהן גבוהות עשרה טפחים מפסיקין ונותן פאה מכאו''א:
פחות מכאן. ומשמע הא פחות מכאן אינו מפסיק ונותן פאה אחת על הכל ואמאי:
ופחות מיכן אינו עוקר את המחרישה וכו'. בתמיה וכי אע''פ שאינם גבוהות עשרה טפחים א''צ הוא לעקור את המחרישה מצד זה לצד זה ואפ''ה אינו מפסיק וקשיא לר''ל:
אפי' מפחות מיכן עוקר הוא. כלומר דמשני לעולם בעוקר תליא מילתא כדר''ל ואפי' בפחות מיכן מפסיק והא דקתני גבוהות עשרה טפחים לא אתינן מיתני עשרה אלא בגין הסיפא דקתני התם שאם היו ראשי שורות שבמדריגות מעורבין שהוא נותן פאה מאחת על הכל וקמ''ל דאפי' הן גבוהות עשרה מ''מ בראשי שורות מעורבין כאחת הן חשובין:
רִבִּי זְעִירָא בְּעִי כְּמַה דְּרִבִּי יְהוּדָה אָמַר 12a הִתְחִיל עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ וַאֲפִילוּ הֵבִיאָה שְׁלִישׁ פָּטוּר מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּיאָה. כֵּן רִבִּי מֵאִיר אָמַר הִתְחִיל עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ וַאֲפִילוּ הֵבִיאָה שְׁלִישׁ פָּטוּר מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּיאָה.
Traduction
R. Zeira se demandait si l’analogie continue; et puisque R. Juda dit que si l’on a commencé de faucher le champ avant la production d’un tiers on peut continuer lorsque ce tiers même est produit, avec dispense de donner aux pauvres les parts légalement dues pour le glanage, les épis omis et la pea, R. Meir exprime exactement la même opinion et les mêmes dispenses (il y a égalité pour le pâturage et la séparation de la pea).
Pnei Moshe non traduit
ר' זעירא בעי. עלה על הא דאמר בשם ר' אלעזר לפרושי מילתייהו דר''מ ור''י דבקצירה שיש בה חיוב פאה תליא מלתא ומוקי לה להא דר''מ במתני' דלאחר שהביאה שליש איירי וכן להא דמדייק לר' יהודה דמתיר לקצור עד שלא הביאה שליש אבל אם הביאה שליש אסור ומטעמא דקצירה דכה''ג מקרי קצירה לענין חיוב פאה וכדלעיל ור' זעירא משמיה דנפשיה הקשה ע''ז דמנ''ל לר''א הא אימא דלא תלינן כלל דינא דהקוצר לשחת בדינא דחיוב פאה לא לר''מ ולא לר' יהודה אלא כמה דר' יהודה אמר התחיל עד שלא הביאה שליש דמתיר הוא לקצור קודם לעומר משום דקצירה לשחת לאו קצירה היא ואפילו הביאה שליש פטור וכו' וכלומר דאם קוצר לשחת הוא אפי' היה קוצר משהביא שליש היה פטור מכל אילו דאין פאה למה שקוצר לבהמה וכיון שכן הוא לא שייך למיתלי דין דמתני' בקצירה דחיוב פאה אלא דר''י ס''ל התם דלא התירו לקצור אף לבהמה אלא בזמן דהך קצירה אינה ראויה אלא לבהמה והיינו עד שלא הביאה שליש וכן נמי לר''מ אמרינן התחיל עד שלא הביא שליש וכו' כלומר לענין פאה וכל הני לעולם פטור הוא כל זמן שקוצר לשחת בין קודם שלא הביא שליש בין לאחר מיכן אלא דר''מ במתני' לא איירי אלא בקוצר לשחת עד שלא הביא שליש והשתא לא תקשי נמי לר''מ דברייתא דקתני הכל מודים וכו' דהתם בלאחר שהביאה שליש איירי והלכך לענין הפסק לא הוי הפסק אא''כ חרש ומתני' בשלא הביאה שליש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source